א

"התהלך לפני והיה תמים"

 כך היתה רצון הקב"ה, שאברהם אבינו יחיה חיים של

"שויתי ה' לנגדי תמיד", שתמיד יכיר מציאות הבורא בכל מצב ובכל זמן.

בשביל ציוי זה, כשאברהם אבינו התפלל בעד ישמאל בנו ביקש מהקב"ה

"לו ישמאל יחי לפניך"

כל תפילתו היה, שבנו יחיה חיים של לפניך,

מכיון שהקב"ה ביקש ממנו שהוא יחיה חיים של לפניך,

 והנביא מעיד על אברהם אבינו שכך הוא חי.

הקב"ה שהוא הבוחן כלויות ולב ויודע מה בלב כל אדם אמר עליו,

 "ומצאת את לבבו נאמן, לפניך". 

ב

בתחילת הבוקר מיד כשקמים מהמיטה אומרים התפילה

"מודה אני לפניך מלך חי וקים". ולא מודה אני מלך חי וקיים.

לכאורה המילה לפניך מיותר? 

והבנה היא כך, בתחילה כל אדם צריך להודות

למי שמרגישים חושית שעומדים לפניו ממש ושהקב"ה לפנינו במציאות

ואחר כך יכולים לכבדו בתואר שהוא מלך חי וקיים. בלי זה אומרים מילים בעלמה.

ג

"והעושר והכבוד מלפניך" ולא ממך.

צריכים להרגיש בזמן עסק והרוחת פרנסה שהכל ממנו יתברך,

בלי שום כוחי ועוצם ידי.

כשמבינים באמת שהעושר והכבוד מלפניו לבד

ויציאה לעבודה רק קיום "בזעת אפיך תאכל לחם",

אז הקב"ה מהפך הקללה לברכה בזכות חיים של לפניך.

ד

בתפילת שחרית של שבת אומרים 

"שכן חובת כל היצורים לפניך"

החיוב להרגיש מציאות הבורא לפני אמירת " להודות, להלל, לשבח.

ה

"יהי רצון מלפניך"

כל יהי רצון שאומרים מתחיל במלפניך. לא אומרים יהי רצון ה' אלוקנו. למה?

לפני שמרצים הקב"ה צריכים לאמת מציאותו. 

היהי רצון שאומרים אחרי ברכת שים שלום

 אומרים לפניך אחרי "אמרי פי והגיון לבי" למה? 

יתכן שיהודי יגיד להקב"ה בהתחלת יהי רצון, שכל מה שאמר וחשב תהיה לרצון?
מי יודע על מה חשב ואזה מחשבות זרות עברו בראשו באמצע התפילה.
על כן אומרים לפניך בסוף הפסוק והכוונה היא כך,
שרק התפילות שאמרתי בכל כוונת הלב ובשלימות הכרה,
שאני מדבר אם המלך ועומד לפניו, הוא תהיה לרצון
אבל אם חס ושלום חשבתי מחשבות זרות בשמונה עשרה אין כוונתי שתהיו לרצון

ו

בצר לי אקרא ה', ואל אלקי אשוע, ישמע מהיכלו קולי,
שועתי לפניו תבוא באזניו.

הפסוק מובן בלי לפניו. דוד המלך הבין שכדי שתפילתו תתקבל

 הוא צריך תפילה של לפניו.

 מתי "תבוא באזניו"?

 אם שועתי לפניו,

בהכרת מציאות הבורא 

לפני מי אני עומד.

ז

וישב פרק ל - ט "וחטאתי לאלוקים"

תרגום: " ואחוב קדם ה' "

התרגום הבין שהחטא לא היה רק נגד ה', שלא עשו רצונו, אלה יותר מזה, באזה אופן ומצב החטא נעשה. 

קדם ה' " לפני ה' ". לא חשבנו על חילול כבודו בשעת עשיית החטא שהקב"ה לפנינו ואנחנו לפניו

ואיך עושים חטא כשעומדים ממש לפני המלך?

ח

חיי שרה פרק כד - מ 

 "ויאמר אלי, ה' אשר התהלכתי  לפניו,

 ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך". 

אליעזר שאל מאברהם אבינו 

"אולי לא תלך האשה אחרי"

ואברהם ענה לו, על תדאג, הזכות שהתהלכתי לפניו מספיק שהקב"ה ישלח מלאכו והצלחה.

לא אמר בזכות רוב חסדיו ולא בזכות קירוב רחוקים, 

ברור היה אצלו שעיקר הצלחתו יבא בזכות חיים של לפניך. 

הקב"ה צוה "התהלך לפני"

ואברהם העיד על עצמו שכך הוא חי

"התהלכתי לפניו.

ט

יום כיפור בתפילת נעילה אומרים אל הקב"ה, "פנים אין לנו פניך לחלות" 

 מכיון שחטאנו נגד רצון הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו,

חטאנו ממש לפניו, פנים אל פנים, 

בעזות פנים שגדולה מזו אין,

אז איך אפשר אכשיו לבא לבקש סליחה ומחילה?

בשביל זה באים בהכנעה, בבושת פנים, לעקור את העבירות שעשינו בעזות פנים.

זו היא הסיבה שמתחלים הסליחות בפסוק

"לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"

רק בבושת פנים מצדנו, חרטה גמורה ורחמי שמים מרובים אפשר לזכות "פניך לחלות"

י

מטות פרק לב כ - כג

נחלת בני גד ובני ראובן

"ויאמר אליהם משה.......

אם תחלצו לפני ה' למלחמה

ועבר לכם כל חלוץ את הירדן

לפני ה'.....

ונכבשה הארץ לפני ה'..... והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה'.

כל החיים, מתחילה ועד סוף

 היה לפני ה', כך חיו יום יום,

 היה קבלה עצלם מימי קדם

 שכך יהודי חי. לא עשו כלום בלי לקחת הקב"ה בחשבון קודם שעשו. כוונתם היה לשם שמים.

יא

תהלים פרק נו - יד

"כי הצלת נפשי ממות, הלא רגלי מדכי, להתהלך לפני אלוקים באור החיים" .

 דוד המלך אמר להקב"ה שהוא מבין טוב הטעם למה ה' הצילו ולהמשיך "באור החיים",

רק כדי "להתהלך לפני אלוקים".

 מכיון שהקב"ה אמר לדוד המלך "בקשו פני",

הבין מזה מה שהקב"ה רוצה מהחיים שלו, חיים של לפניך

וקיבל על עצמו מיד" את פניך ה' אבקש",

משום זה המשיך דוד להתפלל "אל תסתר פניך ממני".

דוד אמר להקב"ה "הסתרת פניך הייתי נבהל" שבלי פניך אי אפשר לו להתקיים.

כך דוד חי כל הזמן, באמירת "אתהלך לפני ה' בארצות החיים".

יב

בתחנון של תפילת שחרית ומנחה כל אחד נופל על פניו מבושה ואומר

"רחום וחנון חטאתי לפניך, ה' מלא רחמים רחם עלי"

מובן שמדברים אם הקב"ה שהוא רחום וחנון ומלא רחמים

ואם כן לכאורה המילה לפניך מיותר? 

אלה הכוונה במילה זה היא, כדי שנבין שלא רק חטאנו, אלה לפני מי חטאנו.

שבשעת החטא היה עוד חטא, זלזול בהקב"ה עצמו.

היוצא מדברינו, שבכל חטא יש שני חלקים,

"חטאתי" החטא עצמו, מה שעשו נגד רצון ה'

לפניך לפני מי עשו החטא